ספר מצוות קטן קט״ז

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן קט״ו ספר מצוות קטן קי״ז »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להמית יחיד דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך דברים י״ג:ז׳

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א לאהוב את המסית שנא' ולא תאבה לו:

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב הַמֵּסִית – שֶׁנִּמְנַעְנוּ כְּמוֹ כֵן שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵי מֵסִית וְלֹא לְחַבֵּב אוֹתוֹ בְּשׁוּם דָּבָר. וְעִנְיַן מֵסִית הוּא, מִי שֶׁמֵּסִית אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָלֶכֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן שֶׁיְּשַׁבֵּחַ לוֹ פְּעֻלַּת עֲבוֹדָה זָרָה וִישַׁבְּחֶנָּה לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְיַעַבְדָהּ וְיֵצֵא מִתַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יג ט לֹא תֹאבֶה לוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן הַכָּתוּב בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָהּ, וְדִינֶיהָ וְהַנְהָגָתָהּ בַּכֹּל תַּגִּיד עָלֶיהָ חֲבֶרְתָּהּ.

2 ברית משה פתח ↗

שלא א להסית אדם מישראל כו'. והרמב"ם ז"ל הלכו' עכו"ם פ"ה הל' א' כתב וז"ל המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הר"ז נסקל כו' והכ"מ לא הראה מקור לזה וצ"ל דמדעת עצמו כ"כ דכיון דאשה ג"כ מוזהרת שלא תעבוד ע"ז ע"כ דבר פשוט הוא שמחויב עליה המסית, אבל לכאורה צריך להבין דאמאי באמת כתב הרמב"ם אשה כלל כיון דדבר פשוט הוא ועוד אמאי לא סגיא ליה שנכלל אשה במ"ש אחד מישראל, וצ"ל שהרמב"ם ירא כיון דכתיב בפ' ראה פרשה י"ג כי יסיתך אחיך וגו' בלשון זכר שלא נטעה לומר דדוקא כשמסית איש חייב אבל לא על אשה דבשלמא כשהוה אמרינן דמסית אינו חייב עד ששמעו המוסת ועובד ע"ז אז לא היתה שום ה"א לטעות דכיון דעבדה ע"ז מחמת הסתתו ואשה ג"כ מוזהרת על ע"ז ע"כ פשיטא דחייב על אשה כמו על איש אבל כיון דהדין דמסית חייב אפילו כשלא שמעו המוסת ולא עובד ע"ז כהנ"ל מל"ת כ"ג מחודש ב' ע"כ הי' מקום לטעות וע"כ כתב הרמב"ם בין אשה, וא"כ לכאורה אמאי ל"כ בסה"מ מל"ת ט"ז ג"כ אשה וצ"ל דבסה"מ באמת סובר דבמלת אחד מישראל שכ' נכלל גם אשה אלא בחיבורו רצה לפרש יותר כדרכו, והחינוך מצוה תס"ב כתב בתחלת דבריו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ ובסוף דבריו כתב כמ"ש בחיבורו והעיר מקלט מצוה תס"ג כתב ג"כ אחד מישראל והאלה מצות מצוה תס"ב כתב שום אחד מישראל ומצות השם שם כתב שום אדם מישראל אלמא דכל אחד מהמוני מצות ז"ל כתבו בלשון שנכלל גם אשה וא"כ קשה לכאורה על רבינו ז"ל דמדוע ל"כ ג"כ בלשון זה, אלא על רבינו י"ל דסובר דבמלת אדם גרידא נכלל גם אשה וכמו שכתבנו לעיל מל"ת ו' מחודש א' בשם הפחד יצחק וא"כ גם מכאן מוכח בפי' דרבינו סובר כן וזה אצלי דבר ברור בס"ד, אבל הסמ"ק סי' קי"ו של"כ גם מלת אדם זה באמת טעמא בעי דמדוע ל"כ בלשון שיהא נכלל גם אשה וצ"ע:

1 רמב"ם הלכות עכו"ם פ"ה סמ"ג לאוין סימן כו

2 שלא להסי' יחיד דכתיב דברים יג כי יסיתך אחיך וכתיב וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וגומר אמרו רבותינו איזו היא הסת' האומ' אלך ואעבו' נלך ונעבו':

1 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר המוסת מלאהוב המסית ולהאזין לדבריו. והוא אמרו יתעלה לא תאבה לו. ולשון ספרי מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה, תלמוד לומר לא תאבה לו. שם, שם:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

מִצְוָה בְּיַד הַמּוּסָת לְהָרְגוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג י "יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ" וְגוֹ'. וְאָסוּר לַמּוּסָת לֶאֱהֹב אֶת הַמֵּסִית שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג ט "לֹא תֹאבֶה לוֹ". וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׂוֹנֵא שמות כג ה "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" יָכוֹל אַתָּה עוֹזֵב לָזֶה תַּלְמוּד לוֹמַר דברים יג ט "וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו". וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט טז "וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" יָכוֹל אִי אַתָּה עוֹמֵד עַל דָּמוֹ שֶׁל זֶה תַּלְמוּד לוֹמַר דברים יג ט "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ". וְאָסוּר לַמּוּסָת לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג ט "וְלֹא תַחְמל". וְאִם יָדַע לוֹ חוֹבָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק מִמֶּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג ט "וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו". וְאַזְהָרָה לְהֶדְיוֹט הַמֵּסִית מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר דברים יג יב "וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ":

« ספר מצוות קטן קט״ו ספר מצוות קטן קי״ז »